<h1>ספר התרומות שער י"ב חלק ב'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
גרסינן בב"מ פ"ק [ט"ז ע"ב] וכפרן הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא רב זביד משמיה דרב נחמן אמר בין צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו ויצא ואמר פרעתי נאמן. פירוש, שנים שבאו לדין והודה האחד ממון לחבירו או שנתחייב מפי טענותיו ואמרו לו ב"ד צא תן לו או חייב אתה ליתן לו ואח"כ אמר פרעתי ואין עדים מכחישין אותו נאמן. פירוש וישבע הסת שפרע. ואם בא מלוה לכתוב אין כותבין ואין נותנין לו שיש לנו לחוש שמא פרעו, וקיימא לן כרב זביד. ואי איכא לפלוגי הכי איכא לפלוגי, אם אמרו לו צא תן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין אותו שלא פרעו הוחזק כפרן לאותו ממון, אבל אם אמרו לו חייב אתה ליתן לו ועדים מעידין אותו שלא פרעו לא הוחזק כפרן לאותו ממון, דאישתמוטי קא משתמיט סבר עד דמעייני רבנן בדינא. וכיון דלא הוחזק כפרן אם חזר אחר כך וטען שפרע לו זה הממון שאמרו לו חייב אתה ליתן לו ולא באו עדים שהכחישו מטענת פרעון השני אע"פ שהכחישוהו עדים פעם ראשונה הרי זה נשבע היסת שפרעו ונפטר. ויש לנו לעיין כשלא באו עדים להכחישו אחר שעל פי ב"ד נעשה דינם והם אמרו צא תן לו או חייב אתה ליתן לו איך נאמן אחר כך לומר פרעתי ואם בא לכתוב אין כותבין ונותנין לו, והא קי"ל דעדות בב"ד או הודאה בב"ד כמלוה הכתובה בשטר דמיא, וכדאמרן בפ"ק דב"מ [ט"ו ע"א] דפרכינן בין לרבא בין לרבה בר רב הונא מלוה ע"פ אינה גובה מנכסים משועבדים. ופרקינן, הכא במאי עסיקינן בשעמד בדין. אלמא העמדה בדין כשטר דמיא. ודבר זה הרי כתבו הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו. ותירץ הני מילי היכא דלא צאית דינא. כלומר שמסרב בב"ד ואמר לא פרענא ליה. אבל היכא דצאית דינא ואמר פרעתי נאמן. וכן כתב הר"א בר"ד ז"ל, כי כל העמדה בדין לאלתר הוא כמלוה בשטר, והטעם מפני שיש קול בדבר, ודוקא כשיש עדים שלא פרעו משעמד בדין, א"נ בשחייב מודה א"נ בשטען בב"ד שאין בידו לפרעו והשביעו אותו עד שיזדמן לו לפרעו, או שיצא מלפני ב"ד בסרבנות ושמתוה[ו], בכל אלו כותבין למלוה בלא דעת הלוה. ואם טען אח"כ פרעתי לא אמר ולא כלום, מפני שהוא כגוף השטר בין לטענת פרעון בין לגבי משועבדים. ועל דרך זה מתישב מה שאמר רב זביד בתחלת דבריו שנאמן לטעון פרעתי ובסוף דבריו שאמר כשאמרו צא תן לו שאינו נאמן לומר פרעתי, ע"כ. וכתב הרב ר' משה ז"ל [טוען פ"ז ה"ו] בקיאי הדעת שבספרד כשיודה הלוה כלום בפני הב"ד אומר לו בפני אותו ב"ד היו עלי עדים שלא יפרעני או שלא ישבע לי אלא בפני עדים ע"כ.
עד עתה דברנו כשיבואו שני עדים ויכחישוהו שהוחזק כפרן. נשאר לנו עדיין לברר אם הכחישו עד אחד ואמר שלוה ממנו בפניו. בזה פסק הרב ר' משה ז"ל הואיל ואלו היו שנים היה מוחזק כפרן ומשלם, הרי זה נשבע על פי עד אחד. חזר ואמר פרעתי משלם בלא שבועה, ולא מפני שהוחזק כפרן לאותו ממון אלא מפני שכיון שאין מכחיש את העד אינו נאמן כנגדו. גם יש לנו לפרש מהו והעדים מעידים אותו שלא פרעו, דהא לא ראינוה אינה ראיה. ובזה פר"ש ז"ל שמעידין כך לפנינו תבעו ואמר לו פרע לי על פי בית דין שחייבוך וסרב ולא אבה לפרעו בפנינו, והואיל ובפניהם העיז מלעבור מצות בית דין אינו נאמן והוחזק כפרן לאותו ממון. גם יש מפרשים שהוא טען פרעתיך היום מידי לידך והעדים אומרים והלא כל זה היום עמנו היה ולא פרעו אם חזר אחר כך וטען פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון עד שיבואו עדים שפרעו בפניהם.
